"לא כברוש" על "שיווה" כתנועה מינורית "תנועה מינורית" היא תנועה שאינה שואפת לצמוח למעלה אלא להתפשט לרוחב. בדימוי מעולם הצומח היא מבקשת להיות יותר כמו עשב ופחות כעץ ברוש. אני מוצא השראה בשירו של יהודה עמיחי "לא כברוש"  לֹא כַּבְּרוֹש,לֹא בְּבַת אֶחָת, לֹא כֻּלִּי,אֶלָּא כַּדֶּשֶא, בְּאַלְפֵי יְצִיאוֹת זְהִירוֹת-יְרֻקּוֹת,לִהְיוֹת מֻסְתָּר כְּהַרְבֶּה יְלָדִים

האם אתה אבא נוכח? עוצם את העיניים ומדמיין את משרדי "איגוד האבות הבינלאומי" (אין כזה באמת, אני המצאתי עכשיו). הם ודאי ממוקמים במגדל זכוכית כהה שראשו בשמים, קומה 58, חלונות מסך רצפה-תקרה, נוף להאדסון ריבר, מכונת אספרסו בכל פינה, הופעה חיה של ברוס ספרינגסטין ברמקולים. בלובי הקומה, איך שיוצאים מהמעליות, עומדת ממול

כוח העל החדש של הגברים אתמול כשאני נוסע ברכב ומחזיר את מתן מבית הספר אני מתקשר לשרי אשתי ומתלבט איתה אם לכתוב פוסט שבו אחשוף משהו אישי שקרה לי בילדות, מתוך מקום שבא להראות איך למרות שבמשך שנים שמרתי אותו עמוק בלב, ואפילו לא חשבתי שהוא משפיע על ההווה שלי,

סיבוב הפרסה שלי לגבריות כשמישהו מספר לי שהוא חזר לבן או לבת הזוג שלו לניסיון נוסף אחרי פרידה, השאלה הראשונה שעולה לי בראש היא האם ההחלטה לנסות שוב היא "מהסיבות הנכונות".מקופלת פה ההנחה שיש סיבות נכונות לנסות שוב, ופחות נכונות, כמו שיש סיבות נכונות ופחות נכונות להיפרד. ואם כבר הייתם.ן

איך הצלחתי (בקושי) להוציא מהבן שלי דיבור רגשי? כשקראתי באיזה עיתון על המשחק "הקוץ והפרח", אימצתי אותו מהר וחשבתי שסגרתי עניין.זוהר היה אז בן חמש וחצי, וחיפשתי כלי שיעזור לו ולי לתקשר רגשית (ושיחליף את "אז איך היה לך בגן היום?" – "כייף", המתסכל).אז מה זה "הקוץ והפרח"?בכל פעם שישבנו