אתמול כשאני נוסע ברכב ומחזיר את מתן מבית הספר אני מתקשר לשרי אשתי ומתלבט איתה אם לכתוב פוסט שבו אחשוף משהו אישי שקרה לי בילדות, מתוך מקום שבא להראות איך למרות שבמשך שנים שמרתי אותו עמוק בלב, ואפילו לא חשבתי שהוא משפיע על ההווה שלי, בשלב מסוים הבנתי שזה בסדר לשחרר ,ולדבר על זה. אף אחד לא כעס עלי. אף אחד לא הרים גבה. אף אחד לא חשב שאני גרוע. פשוט בן אדם.
אז אני מתקשר לשרי אשתי. היה אתמול חם, ומתן מאחורה מקשיב לשיחה. שרי אומרת לי שלא לדבר על זה. שזה חושף משהו אישי שלא קשור אלי, שאני לא יכול לפרסם אותו כי זה צנעת הפרט. אני אומר שאני מודה שלא חשבתי על הזווית הזאת, ומסיים את השיחה.
מתן מתערב ואומר שאסור לי לחשוף. שלא כדאי לי לדבר על זה. ולמה זה טוב. והוא באמת מאמין בזה. ובאותם רגע הרגשתי איך האבהות שלי עומדת למבחן במובן שאם אני לא עושה Modeling כמו שצריך ברגע הזה, זה יהיה פשוט חבל. "אתה יודע מתן, זה דווקא טוב לשתף ולדבר על דברים. גם דברים שאנחנו חושבים שקשה לנו לדבר עליהם. זה פשוט משחרר ומאוורר את הנפש".
הוא לא מסכים. מתווכח איתי. נעול במקום של הסגירות. אני מנסה שוב. "בעבר גם היו לי מקרים שחשבתי שאין טעם לשתף משהו אישי. שלא הרגשתי שיש בכלל צורך. שזה משהו שהולך רק איתי".
"אני זוכר", הוא אומר לי. "סיפרתי לי פעם אחת על הפעם ההיא בבית ספר יסודי שילד בשכבה שלך הרביץ לך ובכיתי, והרגשתי שאתה חלשלוש, ואז הלכת ללמוד ג'ודו כדי להתגונן". "כן זאת דוגמא אחת סיפרתי לו, אבל יש עוד".
"תגיד מתן, אולי לך יש משהו שאתה מרגיש שאתה יכול לשתף עכשיו איתי ברכב, ובעבר היה לך קשה לשתף אותו?". הפנים שלו קצת התרככו. נראה שהוא מהורהר. המחשבות צפו. "לא, אין לי", אמר בקול מהורהר.
התבאסתי קלות אבל הרגשתי שמה שעשיתי עכשיו איתו היה טוב. הנכחתי את החשיבות של לשתף ונרמלתי את זה.
אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שקורים במעגל גברים הוא היכולת ללמוד לשתף דברים קשה לך. במפגש הראשון אתה מגיע למקום המפגש של המעגל. אתה לא מכיר אף אחד. חושך. אתה מרגיש מוזר ושואל את עצמך למה בכלל עשיתי את זה ומי הגברים האלה שנמצאים כאן לידי. אתה מתגבר ויושב בכיסא ולאט לאט מתחיל להבין שהרעיון במעגל הוא לדבר על מה שבפנים בלב.אבל זה לא קל, כי לא תרגלת את זה מעולם, ובכלל אתה שבוי בתחושה שמה זה כבר משנה. למה חשוב שמישהו יידע שאתה מתמודד עם אתגר כזה או אחר. מה קשור משהו שקרה כשהייתי ילד למה שקורה לי היום בגיל 49?
אבל אחרי שהעברתי כבר 3 מעגלי גברים וקבוצת אבות אחת, אני יכול לומר שבכל פעם ראיתי את המסע ההתפתחותי שגברים עוברים מהרגע שהם מתחילים במפגש הראשון בחשש וברתיעה, למפגש ה-12.
יש מי שמדבר מעט על מה שבפנים, אבל המעט הזה הוא מסע משמעותי ועצום עבורו. אין מה להשוות לאחרים. תמיד תשוו את הסטטוס בהווה לעצמכם ותבחנו איך התקדמתם. יש מי שכבר בתחילת הדרך קל לו לדבר ולשתף גם בדברים אישיים מאוד, שאתה מרגיש כשאתה שומע אותו "וואו, איך הוא מסוגל". ותמיד כולם אומרים לו אחרי ששיתף "וואו כל הכבוד", ופתאום כולם מרגישים שהוא שבר את הקרח. שהוא עשה כאן משהו גדול במעגל. שהוא הצליח להראות לכולם שזה בסדר לשתף והשמיים לא נפלו.
נסו את זה, מה אכפת לכם. לא משנה באיזה מעגל. שלי. של מנחים אחרים מצוינים ברחבי הארץ. לשתף זה לגמרי משחרר.
גיא גרימלנד הוא מנחה מעגלי גברים.
תגובה אחת
קראתי והתרגשתי וגם התמלאתי קנאה. אני בן 75. בזמני לא היה מעגל גברים כזה. בזמנו לא הייתה בכלל אפשרות כזאת. אב לארבעה, סב לחמישה, ובגילי אני לא יודע אם יש טעם בכלל לקבוצה כזאת של צעירים. אני כן יודע היום שמה שקרב לי בילדותי השפיע על כל חיי, שיבש אותו, והותיר אותי עם שאלות פתוחות עד היום. אפילו הכניסה לעמותת דרך גבר מלווה בתחושה שאני לא שייך. אבל הייתי חייב להגיב למה שכתבת ולהודות לך. ועכשיו אני רואה שעלי להשאיר את שמי וכתובת המייל שלי…