לפני כשנה שמעתי על קבוצת נערים שהשתתפה במעגל בנים במסגרת החינוכית שבה למדו. הם ישבו יחד, הקשיבו זה לזה ודיברו על דברים שלא היית מצפה שנערים ידברו עליהם בגילם – רגשות, פחדים, דימוי גוף ויחסים עם החברים ועם המשפחה. היה שם רגע של פתיחות שאי אפשר לזייף, מין שקט פנימי שמחלחל לקבוצה כשכל אחד מבין שהוא לא לבד. עבור הנערים האלו, המעגל היה מקום שבו יכלו להשתחרר מהמסכות שהם לובשים ביום-יום ולהיות הם עצמם.
בגיל ההתבגרות, נערים מתמודדים עם לחצים רבים – הציפיות להיות "חזקים", הריחוק הרגשי שהחברה מלמדת אותם לאמץ, והתחושה שעליהם לעמוד באיזו תבנית של גבריות שמודדת אותם דרך כוח פיזי ושליטה. המעבר הזה בין ילדות לבגרות מביא איתו שאלות רבות, אך לרוב הנערים אין את הכלים או את המרחב לעבד את השאלות האלה. מעגלי הבנים נולדו מתוך ההבנה שיש צורך אמיתי במקום בטוח שבו אפשר לדבר על כל הדברים הללו בלי לחשוש מביקורת.
המעגלים מציעים לנערים הזדמנות לשתף ולשמוע את חבריהם לקבוצה בצורה אחרת ממה שהם חווים בדרך כלל. זה לא עוד שיעור בית ספרי או סדנה חד-פעמית – זה מקום קבוע ושגרתי שמאפשר להם להביא את עצמם כמו שהם. כל מפגש מתחיל בהקשבה, בהענקת מרחב לכל אחד לדבר, בלי לחץ להיות משהו שהוא לא. הנערים לומדים להקשיב זה לזה, לפתח אמפתיה ולהבין שגם אם חוויות החיים שלהם שונות, יש להם הרבה מן המשותף.
במהלך המפגשים, עולים נושאים רגישים כמו דימוי גוף, גבריות, פחדים, יחסים עם חברים והמשפחה, ותחושות של בדידות. בחברה שלנו, נערים נתקלים לעיתים קרובות בתפיסות נוקשות שמלמדות אותם שגבריות היא עניין של כוח ושליטה, ושאסור להם להראות חולשה. התפיסות הללו יוצרות ריחוק רגשי, שמשאיר אותם לבד במאבקים הפנימיים שלהם. המעגלים פותחים בפני הנערים אפשרות לראות את הגבריות שלהם בצורה שונה – כזו שמאפשרת הבעה רגשית, פגיעות, ושיח פתוח.
כשנערים משתתפים במעגל, הם לומדים לא רק כיצד לדבר על הרגשות שלהם, אלא גם כיצד להקשיב לאחרים ולעזור להם. השיתוף מעמיק את תחושת האחווה והקשר בקבוצה, ויוצר מרחב שבו כל אחד יכול להיות הוא עצמו בלי לחשוש. זהו תהליך שמחזק את תחושת הביטחון העצמי שלהם, ומלמד אותם שכוח אינו חייב להיות קשור לשליטה, אלא גם לאומץ להיות פתוחים וקשובים.
החיים של נערים בגיל ההתבגרות מלווים לעיתים קרובות בלחצים חברתיים קשים – הם נמדדים על פי הישגים פיזיים, חבריים או אקדמיים, והם לומדים מוקדם מאוד להסתיר את רגשותיהם כדי להימנע משיפוטיות. מעגלי הבנים מאפשרים להם למצוא דרך אחרת להיות בקשר עם עצמם ועם האחרים סביבם. הם לומדים שכל רגש הוא לגיטימי, ושפגיעות היא חלק מהכוח שלהם, ולא סימן לחולשה.
המרחב הזה, שבו ניתן לדבר בפתיחות, מקנה לנערים כלים שמאפשרים להם לצמוח כבני אדם רגישים יותר, מחוברים יותר, ובריאים יותר מבחינה רגשית. הם לומדים להיות אמפתיים יותר, להבין את החוויות של האחרים, ולשחרר את הרעיון שעליהם לעמוד באיזשהו תפקיד חברתי נוקשה כדי להיות "גברים". כל זה נעשה תוך הקפדה על יצירת אווירה של אמון הדדי ושוויון בין כל המשתתפים.
מעגלי הבנים אינם מתיימרים לפתור את כל הבעיות של גיל ההתבגרות, אבל הם מעניקים לנערים את המרחב לנהל שיח אמיתי על עצמם ועל עולמם. המעגלים מאפשרים להם לפתח דימוי עצמי שאינו תלוי רק בכוח פיזי או בהישגים חיצוניים, אלא מתמקד ביכולות שלהם להרגיש, להביע ולהתחבר לאחרים בצורה כנה ואמיתית. זהו תהליך שמחולל שינוי עמוק, שילווה אותם גם בשלבים המאוחרים יותר של חייהם.
התכנית, שפעלה תחילה במספר מצומצם של בתי ספר, שואפת להתרחב ולהפוך לנורמה בחינוך לבנים ברחבי הארץ. המטרה היא ליצור מסגרת שבה כל תלמיד יוכל להשתתף במעגל ולחוות שיח רגשי מעמיק לצד חבריו לכיתה. התכנית מדגישה את החשיבות של כישורי חיים רגשיים וחברתיים כחלק בלתי נפרד מהחינוך, במקביל להשגת הישגים לימודיים. בזכות הצלחת הפיילוט, בתי ספר נוספים מביעים עניין בשילוב התכנית, והשאיפה היא להמשיך ולהנגיש את המעגלים לכל נער שירצה בכך.
כיום התכנית מעגל של בנים הינה חלק מתוכנית גפן והינה מאושרת על ידי משרד החינוך.