תודה לכם צוות המקשיבנים של עמותת דרך גבר / Nityam Eyal
לפעמים אני צריך להסתכל על עצמי מול המראה ולראות שאני אוהב את עצמי ואני במקום הנכון. התקשרתי לקו המקשיבנים של עמותת דרך גבר. זה לא
לפעמים אני צריך להסתכל על עצמי מול המראה ולראות שאני אוהב את עצמי ואני במקום הנכון. התקשרתי לקו המקשיבנים של עמותת דרך גבר. זה לא
שיווה "חוזרים הביתה".❣ היה מרגש, מלמד, מחבר, ולרגע היה גם תזכורת לשפיות טובה. תודה לשבט המדהים הזה ולכל החברים. תודה על הזכות להיות חלק מההפקה
אני מנסה לסכם את שיווה "חוזרים הביתה" מנקודת מבט אישית. את החזרה הביתה שלי.אני כותב תודות כמה פעמים בשבוע, וכנראה שזו תהיה הדרך הכי פשוטה
עוצם את העיניים ומדמיין את משרדי "איגוד האבות הבינלאומי" (אין כזה באמת, אני המצאתי עכשיו). הם ודאי ממוקמים במגדל זכוכית כהה שראשו בשמים, קומה 58,
אתמול כשאני נוסע ברכב ומחזיר את מתן מבית הספר אני מתקשר לשרי אשתי ומתלבט איתה אם לכתוב פוסט שבו אחשוף משהו אישי שקרה לי בילדות,
כשמישהו מספר לי שהוא חזר לבן או לבת הזוג שלו לניסיון נוסף אחרי פרידה, השאלה הראשונה שעולה לי בראש היא האם ההחלטה לנסות שוב היא
כשקראתי באיזה עיתון על המשחק "הקוץ והפרח", אימצתי אותו מהר וחשבתי שסגרתי עניין.זוהר היה אז בן חמש וחצי, וחיפשתי כלי שיעזור לו ולי לתקשר רגשית