שיווה "חוזרים הביתה".❣
היה מרגש, מלמד, מחבר, ולרגע היה גם תזכורת לשפיות טובה.
תודה לשבט המדהים הזה ולכל החברים.
תודה על הזכות להיות חלק מההפקה ולהנחות (יחד עם זוהר וילסון ❣️) סשן נשימה מחבר ופותח לב.
תודה לכל המעורבים שתמכו, עזרו וגרמו לארוע הזה לקרות.
תודה לבורא עולם על מרחבים טובים כאלו, זה לא מובן מאליו, בטח בתקופה הזאת.
ניפגש בשיווה קיץ. בואו לשבט איתנו.
האם ידעתם/ן שיש הבדל בין המאפיינים של דיכאון של נשים ולדיכאון של גברים? האם ידעתם שבכל שנה מתאבדים בארץ כ- 600 בני אדם 500 מתוכם
לפני כשנה שמעתי על קבוצת נערים שהשתתפה במעגל בנים במסגרת החינוכית שבה למדו. הם ישבו יחד, הקשיבו זה לזה ודיברו על דברים שלא היית מצפה
בעולם שבו גברים ישראלים נדרשים להיות חזקים, יציבים ומובילים, תחושת הבדידות הרגשית נותרת בלתי נראית אך מוחשית מאוד. למרות היותם מוקפים במשפחה, חברים ועמיתים, רבים
כגבר, אתה יודע בדיוק איך זה מרגיש. החברה שלנו מצפה מאיתנו להיות חזקים, לא להראות חולשה, להתמודד לבד. אבל האמת היא שכולנו, ללא יוצא מן
"לא כברוש" על "שיווה" כתנועה מינורית "תנועה מינורית" היא תנועה שאינה שואפת לצמוח למעלה אלא להתפשט לרוחב. בדימוי מעולם הצומח היא מבקשת להיות יותר כמו עשב